הסיפור האמיתי מאחורי בובת ההחייאה "אנני".

זוכרים את הסיפור המרגש על האב שאיבד את ביתו בת ה-5 כיוון שלא ידע לעשות החייאה והחליט שמאותו הרגע הוא מפתח כלי שאיתו יוכלו לתרגל פיזית את סכמת ההחייאה?

אז פחות..

הסיפור האמיתי מתחיל בגילויה של גופת נערה אנונימית יפייפיה, שנמשתה מנהר הסן בצפון צרפת בערך בשנת 1880.

פני הנערה היו כה שלוות ולא ניכר שעברה שום פגיעה (יש שקשרו את מותה בהתאבדות בעקבות אהבה נכזבת).

באותה התקופה, היה מאוד מקובל באירופה ליצור מסכה של פני נפטרים אלמוניים לשם תיעודם וכך עשו גם ל"אישה מהסן" (עם המצאת הצילום לא היה בזה עוד צורך).

המסכה שלה היוותה השראה ליצירות רבות שעיטרו את בתי האומנים באירופה.

כשמונים שנים מאוחר יותר, בשנת 1960, חיפש אדמונס ס. לרדל (בעלי חברת לרדל, יצרנית ציוד רפואי וציוד תרגול רפואי) פנים למכשיר אימונים יצירתי ויעיל ללמידת החייאה. הוא האמין שאם יבחר בפנים מציאותיות- אנשים ירצו יותר ללמוד על התהליך ולתרגל.

הסיפור על האנונימית עם הפנים היפייפיות הגיע לאוזניו והוא החליט שאלו יהיו הפנים של מכשיר האימונים החדש שלו- בובת ההחייאה שאנחנו מכירים היום.

הוא קרא לבובה "אן", על שם הפנים של ה(אנ)ונימית.

בזכות "אן" שהפכה ל"אנני", למדו ולומדים את סכמת ההחייאה מיליוני אנשי מכל רחבי העולם.